אבחון מעי רגיז

הבעיה באבחון מעי רגיז היא שלא קיימת בדיקה מסויימת שעל פיה ניתן לאשר את האבחנה.  מסיבה זו אבחון תסמונת המעי הרגיז נעשה בעבר על דרך השלילה (העדר בעיה אחרת), ואילו כיום הוא מתבסס על קריטריונים אבחנתיים ברורים הבוחנים את הסימפטומים מהם סובלים המטופלים - קריטריוני רומא*  (Rome Criteria). הפניה לבדיקות שונות כמו בדיקות דם או צואה, בדיקות אולטראסאונד או בדיקות אנדוסקופיות (כמו קולונוסקופיה) לא נועדות על מנת לאבחן כי מדובר במעי רגיז, אלא על מנת לשלול תחלואה אחרת של המעיים. לדוגמה, צליאק או מחלות מעי דלקתיות (קרוהן וקוליטיס) יכולות להופיע עם סמפטומים דומים לאלה של מעי רגיז.

קריטריוני רומא מס' 3 לאבחון מעי רגיז:

כאבי בטן או אי נוחות המופיעים לפחות 3 ימים בחודש במהלך 3 החודשים האחרונים בליווי לפחות 2 מהבאים:

  • קיימת הקלה לאחר יציאה (צואה).
  • תחילת כאב הבטן או אי הנוחות מקושרים עם שינוי בתדירות היציאות.
  • תחילת הכאב הבטן או אי הנוחות מקושרים עם שינוי מרקם הצואה.

נוסף על הנ"ל תחילת הסימפטומים אמורים להופיע לפחות 6 חודשים לפני מתן האבחנה.

* שיטה שפותחה במטרה לסווג מחלות פונקציונליות של מערכת העיכול בהם הסימפטומים לא ניתנים להסבר באמצעות אבנורמליות ברמת מבנה או רקמת מערכת העיכול. העדכון האחרון של הקריטריונים פורסם בשנת 2006 ונקראה רומא 3.

המשך: הטיפול התרופתי במעי רגיז.